הקמת איים מלאכותיים בים ישנו את רמת הביטחון לאומי של מדינת ישראל 

הקמת איים מלאכותיים בים ישנו את רמת הביטחון לאומי של מדינת ישראל

סך שטח הים המאפשר פעילות ימית של ישראל כשטחה היבשתי של מדינת ישראל. אנו מסכימים עם טיעוניו של וייס (2014) באשר לפתרון חלקי לאיומים ביטחוניים, אשר הנו באמצעות אחסון ומיגון חלק מהמפעלים והמתקנים מתחת לפני השטח, שכן המרחב התת-קרקעי לא מוגבל . אולם על מדינת ישראל לממש את האפשרות השלישית באמצעות מרחב ששטחו בתחום הטריטוריאלי של המדינה, כשטחה של מדינת ישראל כולה. לישראל 190 ק"מ של חוף ים (מהם 60 ק"מ של חופים אורבניים), 50 ק"מ נוספים סגורים ומנוצלים לתעשייה, נמלי ים וצבא, 15 ק"מ מתוכננים להקמת מרינות ו-15 ק"מ מתוכננים להקמת כפרי נופש. חשבון זה משאיר כ-50 ק"מ בלבד של חופים פתוחים וטבעיים. אל הים אפשר להעביר תשתיות לאומיות זוללות מרחביםומסוכנות, כמו תחנות כוח, מערכות אחסון, מתקני התפלה, תחנות כוח על ידי רוח, מתקני זיקוקואחסנת נפט, טיפול בגז, שדות תעופה מקומיים (חיפה) ובינלאומיים (כמו בקובה, יפן)הרחבת נמלים ומתקני צבא (בעיקר אילו של חיל הים). רק לאחר יישום כל אלה ,אפשר לתכנן ערים צפות ועוד.

כמענה לשאלת המחקר ,אנו מציעים כי ניתוח היתכנות בהקמת איים מלאכותיים בים כמשנים את רמת הביטחון לאומי של מדינת ישראל יהיה על רקע הצגת האיומים וההזדמנויות למדינת ישראל :

1) הזדמנויות

•           במסמך אנו בחנו כיצד איים מלאכותיים עשויים לתרום משמעותית לביטחון הלאומי של מדינת ישראל משלושה היבטים: (1) פתרון דמוגרפי (2) תקיפת גורמים עוינים (3) פתרון מדיני עם הפלשתינים.

•           לצורך כך יש להתייחס לשמירת מתקני התשתיות הלאומיות מפני התקפה כזו או אחרת מגורמים עוינים, ומפני ההתפתחויות הדמוגרפיות והכלכליות שמשפיעות על הצפיפות ההולכת וגדלה במישור החוף שבו מרוכזת כ-80% מאוכלוסיית מדינת ישראל. בנוסף, למצוקת הקרקע למגורים ולתשתיות.

•           בהתייחס לעובדה כי בשנת 2050 תמנה אוכלוסיית ישראל כ-18 מיליון איש והעובדה כי אין עתודות קרקע לצרכים ההולכים וגדלים של מדינת ישראל ,לא תהיה לישראל ברירה אלא "לכבוש" את הים כפי שעשו מדינות כמו הולנד, יפן וסינגפור.

•           הקמת איים מלאכותיים מחייבת תכנית לטווח ארוך של עתודות הקרקע הקיימות ושל תכנון בסביבה הימית. זה מחייב בחינת היבטים משפטיים של מחקרי עומק לבחינת מיקום האיים על רקע ההשפעות הסביבתיות והתחזוקה ,כדי לשמר את איכות החוף הישראלי תוך מניעת נזקים לתשתית ומבנה החופים, למדף היבשת ולגוף המים.

•דו-קיום לשלום יכול יבוא לידי ביטוי בפיתוח אזורי תשתית, תיירות, אזורי מסחר, אזורי נופש, אזורי מגורים, אזורי תעשייה, שדות תעופה וכדומה. הרעיון של הקמת איים מלאכותיים מול חופי עזה יכול לסייע בפתרון הבעיה של צפיפות האוכלוסייה ולהשתלב בפתרון המחלוקת הטריטוריאלית בין ישראל לפלסטינים. רעיון הקמת האיים מנסה לשבור את הנחת היסוד, כי הסכם שלום עם הפלסטינים לא חייב להתנהל על בסיס העיקרון של "סכום אפס". בניית איים מלאכותיים היא תפיסה אסטרטגית לצד הישראלי ולצד הפלסטיני כאחד ( וייס 2014).

2) איומים

•           הדרך עוד ארוכה. למעט ההיבטים המשפטיים להתנעת התפתחות כזו קיימים המאפיינים המיוחדים של החוף בישראל, נדידת החולות, שמירה והגנה על הסביבה והנוף, איכות החיים בשפלת החוף, והכל כתלות בעלויות הכלכליות להקמת איים מלאכותיים.

•           אין מקום לדחות החלטה בנושא ויפה שעה אחת קודם.

•           צורת המשטר בישראל מהווה לדעתנו מכשלה לקידום פרויקט גדול זה. ב-72 שנות קיומה של ישראל תקום ממשלה מספר 35. אי יציבות שלטונית והחלטות שמקורן בפוליטיקה מניפולטיבית עלולים לטרפד/לדחות תכנון לטווח ארוך. 

•           על הרגולציה התכנונית לקחת בחשבון שינויים אקלימיים גלובליים.

הקמת איים מלאכותיים ותוספת הקרקע שהם מקנים, מהווים תרומה משמעותית לביטחון הלאומי של מדינת ישראל, על רקע ההתפתחויות הדמוגרפיות והכלכליות שלה ועל רקע הסכמי שלום עם הפלשתינים. התהליך להקמת איים מלאכותיים הינו תחת המגבלות והסיכונים הניצבים בפני ישראל בבואה לממש פרויקט מסוג זה - בהיבטים ההנדסיים, כלכליים, סביבתיים, מדיניים ומשפטיים. על רקע בחינת הכדאיות של מדינת ישראל להיכנס לפרויקט שהוא עתיר משאבים ומורכב טכנולוגית.

המלצה לקידום והסדרה של חוק ומשפט ימי. אנו מסכימים עם חורב (2017) כי ישראל חייבת להגיע להסכמה מדינית בנקודות החפיפה של האזור הכלכלי הבלעדי הישראלי עם מדינות שכנות שימת לב להיעדר הסכמה לכללי המשפט הבינלאומי. יש לבחון ולקבל החלטה לתיחום המים הכלכליים של ישראל בהתאם לפרקטיקה הבינלאומית המקובלת, כפי שיש לבחון אמצעים אלטרנטיביים לניהול משותף של האזור שבמחלוקת ללא הסכמה על תיחום המים הכלליים, או לבחון אפשרות לניהול משא ומתן באמצעות צד שלישי. למשל: עם לבנון, יש לסגור את נושא הענקת זכויות חיפוש נפט וגז על ידי לבנון באזור שבמחלוקת. יש להסדיר את תחולתו של הדין הישראלי באזורים הימיים בהקדם שכן חוק התכנון והבנייה המסדיר את פעילות התכנון והבנייה ביבשה אינו מתאים לאופי הפעילות בים בכלל ובוודאי שלא בים העמוק.

וכאמור על הצורך ביציאה אל הים כותב בן גוריון כבר בשנת 1932 " מבחינה יישובית, כלכלית ופוליטית יש לראות בים התיכון לא את גבולה אלא את המשכה של ארצנו."( וייס 2014)